שינוי קריירה בגיל 30- מעובדת הייטק לבלוגרית טיולים

שמעתי מהרבה אנשים שבשלב מסוים בחייהם הם הרגישו שהם לא עושים את מה שהם היו רוצים ולא עובדים בעבודה שמספקת אותם. הרצון לשינוי קיים אבל יש פחד גדול סביבו. אני יכולה להבין אותם כי גם אני נלחצת משינויים ומאי וודאות. לפעמים כדי לראות מה חשוב בחיים צריך לקחת רק צעד אחורה, לעשות הפסקה קטנה ולראות את הדברים מהצד. אני בגיל 30 החלטתי לוותר על תחום ההייטק וללכת לכיוון שונה לגמרי. זה לא היה פשוט ולקח לי הרבה זמן להבין מה אני רוצה והאמת שגם בגיל 35 אני עדיין מנסה להבין מה אני רוצה לעשות כי כל הזמן דברים משתנים במיוחד עכשיו אחרי שנהייתי אמא. היום אני כבר במקום שבו אני חושבת בצורה אחרת ורחבה יותר. היום אני כבר יודעת שאין גבול ליכולות שלנו ולדברים שנוכל לעשות פשוט צריך להתחיל ממשהו ולעשות שינוי כדי שזה יקרה.

והנה הסיפור בקצרה על השינוי שעשיתי 

המסלול הקבוע 

עד לפני ארבע שנים הלכתי במסלול הקבוע של רוב האנשים. הייתי בצבא, עבדתי אחרי הצבא  טסתי לטיול גדול בהודו ואז למדתי באוניברסיטת חיפה תואר למדעי המחשב ומערכות מידע ניהוליות. סיימתי את התואר עזבתי את בית הוריי והתחלתי לעבוד בחברת הייטק. 

אחרי שלוש שנים עברתי לחברה אחרת ותוך כדי הכרתי את רומן שעכשיו הוא בעלי. שנינו היינו הייטקיסטים שעובדים במשרה מלאה טסים בערך פעמיים – שלוש פעמים בשנה לחו”ל ובסופי שבוע מדי פעם מטיילים בארץ. 

רגע של הארה 

היו לנו אחלה חיים, אבל משהו הרגיש חסר. יצאנו לטיול טרקים בגיאורגיה. אלו היו תשעה ימים של הליכה בלתי פוסקת. בזמן ההליכה רק חשבנו כמה מדהים זה יכל להיות אם היינו מטיילים ככה לזמן לא מוגבל ועושים דברים אחרים חוץ מהעבודה בהייטק. אחרי הרבה דיבורים ומחשבות החלטנו שהצעד המתבקש הוא להתפטר מהעבודות ולטוס לטייל בעולם בלי כרטיס חזור. 

תהליך ההחלטה לשינוי

שלא תבינו לא נכון, זה לא היה פשוט להגיע להחלטה הזאת וזה גם לא נעשה בפזיזות. הכל נעשה בחישוב מקדים. פתחנו אקסל ועשינו חישובים מתי נוכל להתפטר מהעבודות וכמה זמן אנחנו צריכים לחסוך עד אז. בסוף החלטנו שהתאריך להתפטרות המיוחלת יהיה אחרי שנה וחודשיים ולתאריך הזה קנינו כרטיס טיסה הלוך לתאילנד. בתקופה של השנה וחודשיים היינו צריכים לחסוך כסף ולקצץ בהוצאות.

אה וגם על הדרך להתחתן כי איך אני אודיע להוריי על צעד כזה קיצוני בלי שתהיה לי טבעת על האצבע? אז אחרי חצי שנה התחתנו בחתונה נפלאה והאמת שלא שיתפנו אף אחד בהחלטה של ההתפטרות כדי שלא ינסו להניע אותנו מזה וגם שלא יהיו דרמטיים מדי לגבי ההחלטה. שלושה חודשים לפני התאריך הודענו למשפחה, חברים ועבודה. כמובן שהיה קצת בכי של האמהות אבל בסך הכל זה עבר בצורה חיובית. מכרנו את הרכב ואת כל הריהוט שלנו ונותרנו עם שתי מוצ’ילות על הגב. 

הטיול הגדול בגיל 30

יצאנו לטיול נרגשים וסקרנים מהלא נודע. טיילנו חודשיים בתאילנד, אחר כך המשכנו ללאוס ומשם לויאטנם. אחרי ארבעה חודשים של נוודות הרגשנו קצת מותשים, כי בכל זאת היינו כבר בני שלושים ולא בני עשרים אחרי הצבא. קיבלנו החלטה שהיעד הבא יהיה הודו אבל שם לא נטייל אלא נשכור דירה ופשוט נגור שם לחודשיים. פתאום היה לנו מלא זמן פנוי אז עשינו ספורט וכל מיני תחביבים. היה לנו עוד מלא זמן פנוי וניסינו למצוא דרכים למלא אותו.  באיזשהו שלב רומן מצא קורס שיווק שותפים באינטרנט והחלטנו לעשות אותו. בקורס אמרו שצריך לפתוח אתר אז פתחתי אתר אבל לא התחברתי למה שהקורס הציע אבל כן גיליתי שאני נהנית לכתוב על החיים שלי. 

פתיחת הבלוג ששינה את חיי

אז כתבתי באתר על הטיול שלנו ועל מתכונים ועל תחביבים ורומן אמר לי שהאתר הזה הוא בעצם בלוג. בלוג? מה זה? התחלתי לחקור את התחום הזה ובשלב מסויים הבנתי שאני יותר מתחברת לתחום הטיולים אז הבלוג נהיה רק על טיולים. אחרי הודו המשכנו את הטיול לארצות הברית ואז החלטנו לחזור לארץ. שנינו לא רצינו לחזור לעבודות הקודמות וניסינו לחשוב מה כן עושים.

החיים אחרי הטיול 

בשלב מסויים רומן קיבל הצעה מעולה לעבודה בהייטק במשרה של חמישים אחוז והוא החליט לקחת אותו, כי בכל זאת הכסף הלך ואזל. אני בינתיים חיפשתי את עצמי ולא הבנתי מה אני רוצה לעשות הלאה בחיי רק ידעתי שאני לא רוצה לעבוד יותר בהייטק. אחרי עשרה חודשים בערך הלכתי לכנס של בלוגרים לטיולים מכל העולם שהתקיים בירושלים ושם בפעם הראשונה נתקלתי בבלוגרים שזה מה שהם עושים למחייתם. חדורת מוטביציה משלושה ימים בסביבתם חזרתי הביתה ואמרתי לרומן שאני גם רוצה שהבלוג יהיה העסק שלי. 

ההחלטה שהבלוג יהיה העסק שלי

רומן תמך בהחלטה והחלטנו שאם זה עסק אז צריך להתייחס אליו כעסק וזה אומר שנשקיע כסף בקורסים, ציוד וטיולים על מנת לקדם אותו. כך לאט לאט הבלוג צמח והתחילו להכנס יותר מבקרים ויותר עוקבים ולאט לאט נהיו שיתופי פעולה והתחלתי לייצר קצת הכנסה. טסנו כל חודש לחו”ל בהתחלה במימון מלא שלנו ואחרי זה השיתופי פעולה עזרו בלהוזיל עלויות ומצאתי את עצמי גם מופיעה בטלויזיה וכותבת לאתרים גדולים. לאחר בערך כשנתיים הבלוג נהיה ממש עסק עם הכנסה ועשרות אלפי עוקבים ומבקרים בבלוג. 

עכשיו כבר עברו 4 שנים מאז פתיחת הבלוג. נכון שעל הדרך ילדתי את מאיה, הקורונה הגיעה והטיולים הושבתו, אבל מה שטוב בעסק הזה שהוא לטווח הרחוק וגם אם יש הפסקות באמצע ותקופות פחות טובות בסוף גם תגיע העלייה המיוחלת.